"הזדמנות שנייה"| שולי בורנשטיין וולף
אוצר: עדי יקותיאלי
פתיחת התערוכה לקהל הרחב: 2.12.2022. התערוכה תינעל ב 28.2.2022
האמנית שולי וולף בורנשטיין יוצרת אמנות בעיקר ממה שאחרים זורקים. היא הופכת את חייה ואת ביתה למרכז מיון ומיחזור משוכלל הרוקם שפה אמנותית, ומחבקת כל חפץ וחפץ והופכת אותו לחלק אינטגרלי מן הבית.
התערוכה מחולקת לשלושה חלקים. בקומת הגלריה העליונה מוצגים של בית האמנית. הצילומים שלה ושל הצלם אבי אמסלם, הם יצירת ׳דוקו נוף׳ המתעדת בית מלא בחריקות אסתטיות שנוצרות כאשר חומרי גלם מונחים בדחיסות בכל פינה אפשרית. טשטוש הגבולות בין האמנית לבין חייה הפרטיים מייצר פגיעות שמעצימה את האמנות הממוקמת בחלל שאינו סטרילי.
בתקרת המרכז לחינוך סביבתי נתלתה נברשת ענק לבנה ('השנדליר') שהיא חלקה השני של התערוכה. הנברשת נוצרה מכלי אוכל שבורים וקריסטלים מזוייפים ומזכירה מעט עוגת חתונה.
ל'שנדליר' שני רפרנסים בהיסטוריה האישית של בורנשטיין: השנדליר שהיה תלוי כסמל למעמד חברתי בחדר האוכל, בבית בו גדלה בברזיל. ולעומתו ׳ליל הבדולח׳ (ליל פוגרום ביהודים בנובמבר 1938) שאת מאורעותיו נהגה אמה לספר לה בצעירותה. הניגוד בין מתיקות זכרון הילדות לבין הארוע שסימן את החורבן שבשואת העם היהודי, נפגש במקום שלישי בתוך הקשר מעולם אחר, בתוך החלל של המרכז החינוכי באתר חירייה. מתוך 'השנדליר', האסתטי והתמים לכאורה, נובעת השבירות והקלות בה נוצרים אסונות המסכנים את העתיד.
חלקה השלישי והבולט ביותר בתערוכה הינו ה"קונטיינר". זהו מיצב דמוי מכולה, או חדר בנפח של כ-8 קוב. בתוכו כינסה האמנית בצפיפות דחוסה את עבודות האמנות שלה. מאות פריטי האמנות אורגנו באופן המזכיר מכולה דחוסה הנשלחת מעבר לים. על רצפת החדר ערמה האמנית ציורים ופסלים שיצרה בשנים האחרונות. בורנשטיין רומזת שכדאי להתבונן בגוש הדחוס ולנחש מה השיח הטומן בחובו ועליו; לאן יגיעו החפצים, איזו טרנספורמציה רעיונית יעברו ומה מהם יישאר לבסוף בזיכרון.
רוצים טעימה מהתערוכה? צפו בסרטון
