בשנת 2017 נחנך מפעל ה-RDF לאחר תקופת הרצה שארכה כשנה. מקור שמו של מפעל ה -RDF הוא ראשי תיבות של Refuse Derived Fuel שמשמעותו בעברית: דלק שמקורו בפסולת.
מפעל ה-RDF מטפל מידי יום בממוצע ב-1,500 טונות פסולת עירונית מעורבת. הפסולת שנקלטת במפעל ממוינת ל: רכיבים אורגניים, מתכות, ורכיבי פסולת יבשה בעלי ערך קלורי גבוה אשר ממנה מיוצר דלק מוצק לתעשיית המלט. במפעל ה-RDF מיוצרים בממוצע 500 טונות של דלק מסוג זה בכל יום. מיון הפסולת מתבצע בשליטה מלאה ממערכת הבקרה של המפעל, כמעט ללא מגע יד-אדם, תוך שימוש בטכנולוגיה מכאנית ואופטית.
מפעל ה - RDF הינו פרי שיתוף פעולה של שלושה גופים: איגוד ערים דן לתברואה, מפעל 'נשר' ברמלה, וחברת ורידיס (VERIDIS) המתמחה בתחום תשתיות הסביבה בישראל. עלות הקמתו של המפעל עמדה על כ-400 מיליון ₪.
דלק שמקורו בפסולת (RDF) מהווה תחליף לדלקים פוסיליים מזהמים שמקורם בנפט. תהליך המיון במפעל מתוכנן כך שמרכיבים אורגניים בעלי תכולת מים גבוהה, ומתכות שערכן הקלורי אפסי יופרדו בשלבים ראשונים וישלחו למתקנים משלימים. שלבי מיון מוקדמים אלו מעלים את הערך הקלורי הממוצע של הפסולת שנשארת בתהליך.
השארית היבשה (בעיקר פלסטיק לסוגיו, טקסטיל, ושאריות נייר וקרטון) היא פסולת המאופיינת בערכים קלוריים גבוהים, כלומר, באין אפשרות מחזור, ניתן להשאירם כתערובת חומרים, ולהשתמש בהם כדלק חלופי. תערובת חומרים זו, מכונה "דלק שמקורו בפסולת" = דש"ב, או על פי האקדמיה העברית – "דלק תולד פסולת". באנגלית מכונה תערובת זו Refuse Derived Fuel, או בקיצור המקובל RDF.
תערובת ה-RDF המיוצרת במפעל באתר פארק המחזור חירייה מותאמת לדרישות מפעל 'נשר' ברמלה אשר מהווה פתרון קצה לפסולת זו. על מנת להתאים את תערובת ה-RDF לתהליך ייצור המלט עוברת תערובת הפסולת היבשה מיון מתקדם על ידי מפרידים אופטיים שמיועדים לזהות מרכיבי פסולת המכילים PVC (פולי-ויניל-כלוריד) ושאריות פסולת אורגנית. לאחר מכן נגרסת התערובת לפתיתים בגודל של 15-20 מ"מ. בדיקות מעבדה רצופות מנטרות את תכולת האנרגיה ואחוזי הלחות של התערובת, ומאשרות שערכה הקלורי גבוה מ-4,000 קק"ל/ק"ג.
פסולת כמקור אנרגיה
מפעל "נשר" הינו המפעל הגדול בישראל לייצור מלט, והינו אחד מצרכני האנרגיה הגדולים במדינה. עד לשנת 2010 האנרגיה ששימשה לקלייה בכבשני המלט התבססה כמעט במלואה על פטקוק, שהינו דלק המופק מזיקוק נפט. בעשור האחרון, עושה חברת נשר מאמצים על מנת לאתר מקורות חלופיים, בין היתר שימוש בפסולות שונות. השימוש בפסולת עירונית מעורבת מתאפשר הודות לבניית המפעל התקדם ושילוב הכוחות עם איגוד ערים דן לתברואה. מתחילת הרצתו של המפעל ועד סוף שנת 2019, הועברו כ-200,000 טונות של RDF למפעל "נשר" ובכך למעשה, נמנעה הטמנתן של שאריות פסולות הללו. הפסולת שנשלחה למפעל החליפה בשנת 2019 20% מהדלקים הפוסיליים שנצרכו בכבשני ייצור המלט. משנת 2020 מתעתד מפעל ה RDFלקלוט כ – 540,000 טון פסולת עירונית מעורבת מדי שנה, כאשר כ-80% מכמות זו היא פסולת ביתית (מופרדת ומעורבת) וכ-20% הינה פסולת תעשייתית מסחרית קלה, ושאריות ממיון האריזות של תאגיד תמי"ר.
שלב 1 - הכנת הפסולת: פריקת הפסולת לתוך "בור הקליטה". גריסה מקדימה, ופתיחת שקיות. לאחר ההכנה מוזנת הפסולת לקווי המיון.
שלב 2 – הפרדה לפי גודל. הפסולת מופרדת באמצעות תופי סינון (טרומלים). רכיבים קטנים, שרובם חומרים אורגניים-רקבוביים יוצאים מקו המיון המרכזי ומועברים למתקן קומפוסטציה, לאחר הוצאת מתכות. במתקן המשלים, תתבצע הפרדה נוספת של שאריות פלסטיק, זכוכית, והחומרים האורגניים יבשילו עד לקבלת קומפוסט, שהוא למעשה, חומר אורגני מיוצב המתאים לשימוש כדשן בשטחים חקלאיים.
שלב 3: הפרדה לפי משקל סגולי באמצעות מפרידי אוויר. בשלב זה מופרדים מרכיבים קלים בעזרת זרם אוויר חזק. פריטי פסולת קלים כמו שקיות, מוצרי פלסטיק קל, מתכות קלות, וכיוב' ממשיכים לשלב הבא בקו המיון, בעוד שהמרכיבים הכבדים יוצאים מהתהליך ומועברים להטמנה מוסדרת לאחר הוצאת מתכות
שלב 4: מיון מתכות. מתכות ברזליות מופרדות באמצעות מגנט רב-עצמה. פריטים עשויים אלומיניום מופרדים באמצעות שדה מגנטי מושרה, המכונה לעיתים "זרם מערבולת" או "זרם אדי" (Eddy Current).
שלב 5: הפרדה לפי החזרי אור באמצעות מפרידים אופטיים. בשלב הזה נפרשת הפסולת על גבי מסוע ונסרקת על ידי קרני אור אינפרא-אדומות. החזר האור נמדד וכך מופרדים חומרים לא רצויים, למשל, מוצרי פסולת המכילים PVC. החזר האור משתנה בהתאם לצפיפות החומר, עובי החומר, ומבנה כימי.
שלב 6: גריסה סופית של הפסולת היבשה על ידי מגרסות ענק, לפתיתים בגודל 15-25 מ"מ לתוצר RDF סופי.
תהליך המיון במפעל הRDF
מפעל הRDF