חודש נובמבר הוא חודש של חגי קניות. מתחילים ב"חג הרווקים הסיני", ממשיכים ליום הידוע ביותר המכונה "בלאק פריידי", ומקנחים ב"סייבר מנדיי". בשנים האחרונות הצטרף לחגיגה "שופינג IL".

חגי הקניות מייצרים לחץ גדול על משאבי כדור הארץ וכמויות בלתי נתפסות של פסולת.

רוצים לקרוא עוד על ההשפעה של טרפת הקניות בנובמבר על כמות הפסולת, שינויי אקלים והידלדלות המשאבים? לחצו כאן>>>

בכל שנה אנחנו בחירייה מציינים את "יום ללא קניות", מוזמנים ומוזמנות להצטרף לאיוונט שלנו בפייסבוק ולשתף אותנו בחוויות ובתמונות.

ביום שישי ה-27.11.2020 https://bit.ly/3mOyFj8

בשנת 2018 נשלחו ברחבי ארה"ב 156 מיליארד חבילות ע"פ מגזין פורבס. על מנת לייצר קופסאות לכל כך הרבה חבילות נכרתו כמיליארד עצים.

מה אנחנו יכולים לעשות על מנת להקטין את המחיר הסביבתי של הקניות המקוונות שלנו?

• לקנות פחות – בחרתם מוצר, הכנסתם אותו לעגלת קניות? עכשיו צאו מהאתר וחכו, יום יומיים שלושה לפני שאתם מזמינים, אולי נזכרתם בעוד פריט וניתן לחסוך הובלה נוספת? או אולי תתחרטו?
• לקנות איכות – הקפידו לבחור מוצרים איכותיים שיישארו אתכם לאורך זמן על מנת שלא תצטרכו להזמין שוב מוצר דומה תוך זמן קצר.
• לאחד קניות – איספו כמה מוצרים ביחד כך שיהיו כמה שפחות משלוחים וכמה שפחות אריזות.
  לבדוק אם יש אפשרויות משלוח יותר סביבתיות – אריזות רב פעמיות, אריזות בשימוש חוזר, אריזות המותאמות לגודל המוצר, אריזות העשויות מחומר אחד כך שניתן למחזר אותן יותר בקלות…
• לידע את השולח – קיבלתם את המוצר? החבילה הגיעה בקרטון גדול מידי? עם יותר מידי חומרי אריזה? המוצרים הגיעו באריזות נפרדות אפילו שביקשתם לאחד מישלוחים? תכתבו לשולח, העלו פוסט, תייגו…
• לזרוק את קופסת הקרטון לפח המיחזור. קרטון שייזרק לפח הירוק או לערימת הגזם לא ימוחזר.

רוצים לקרוא עוד על קניות והשפעות סביבתיות? לחצו כאן>>>

קפסולות קפה זורקים לפח הכתום. אם אתם משתמשים בקפסולות של "נספרסו", מומלץ לאסוף את הקפסולות המשומשות ולמסור אותן לשליח.

הקפסולות נכללות במסגרת חוק האריזות ולכן אין להשליכן לפח הירוק.

את אריזת הקרטון המאגדת את הקפסולות יש לזרוק לפח הכחול לניירות, הוא עדיף על פח האריזות כי כך נחסך מהאריזה מעבר במפעל למיון פסולת והיא מגיעה ישירות למפעלי מיחזור הנייר.

רוצים לדעת עוד? לחצו כאן>>>

עשרות חומרים מרכיבים את המכשירים הניידים המיוצרים כיום, חלקם מינרלי קונפליקט. מינרלי קונפליקט הם 4 יסודות: בדיל, טונגסטאן, טנטלום וזהב שנכרים באזור קונגו ושכנותיה. הם היוו עילות למלחמות, לחוסר יציבות פוליטי ולקריסת התשתית האזרחית באזור. עפ"י ארגון אמנסטי כ 40,000 ילדים עובדים במכרות בקונגו.

ייצור של יותר מ 1.5 מיליארד מכשירים בשנה והלחץ על משאבי כדור הארץ בעקבות הדרישה למכשירים אלו הוא בלתי נתפס, גם אם חלקם יגיע למיחזור. על מנת להפיק גרם אחד של מתכת נדירה יש לכרות 1-5 טונות של קרקע, להשתמש בכמות מים עצומה שתזדהם ולא תוכל לשמש עוד לשתייה. כמות קטנה מאוד של מכשירים ניידים ממוחזרת ורוב הסיכויים כי מכשירים אלו יגיעו להטמנה או יועברו חזרה למדינות עולם שלישי, הפעם כפסולת הפוגעת בבריאות הקהילות המקומיות וסביבתן.

מה אנחנו יכולים לעשות?

• להשתמש בנייד שנה נוספת – זה יכול להקטין את טביעת הרגל האקולוגית של המכשיר שלנו בשליש
• לא להחביא את הנייד הישן במגירה – למסור ניידים משומשים או למכור אותם
• אם זורקים אז אך ורק לפח לפסולת אלקטרונית
• לא לפחד לדעת, לשאול, ולגלות אמפתיה לקהילות, לנופים ולטבע, שנהרסים עקב צריכה לא מרוסנת

ישראלים משתמשים בכ-3 מיליארד מגבונים מדי שנה(!!!), כלומר ישראלי ממוצע צורך 400 מגבונים בשנה. פי 3 מאירופה, בה עומד הממוצע על 130 מגבונים לאדם בשנה.

אז מה הבעיה במגבונים? מגבונים הינם מוצר חד פעמי, עשוי לרוב פלסטיק טהור. מוצר שהושקעו משאבים רבים בייצור שלו, נעשה בו שימוש פעם אחת והוא נזרק במקרה הטוב לפח.

כל המגבונים (כן כן .. גם אלה שעליהם מצויין שהם "נשטפים באסלה") הם המקור העיקרי לסתימות קשות במערכת הביוב ועל כן המחיר הסביבתי הגבוה של המגבון נובע בין היתר גם מהצורך בטיפול בפסולת מגבונים בביוב.

מה שימושם הפופולרי של המגבונים הלחים? כמובן! תחליף לשטיפה כשאין מים זמינים. כמות עצומה של מגבונים נותרת בטבע, מטנפת שטחים פתוחים, מתעופפת לנחלים, לים, וגורמת לנזק סביבתי ותמותת בעלי חיים.

ואם זרקנו לפח ולא לאסלה? במידה והמגבון הושלך לפח בגוש דן, והגיע לחירייה הוא יכול למצוא את דרכו למפעל ה-RDF ולהפוך לדלק לתעשיית המלט אולם, רוב הסיכויים שהוא יגיע למטמנה בדרום ויישאר קבור שם לשנים רבות (גם המתכלים כמובן).

במידת האפשר העדיפו שימוש במים וסבון לניקיון, ואם השתמשתם במגבון – השליכו לפח!

רוצים לדעת עוד על מגבונים? לחצו כאן>>>

פירות וירקות ארוזים באופן טבעי במה שאנחנו מכירים כ…קליפות. הקליפה שומרת על תוך הפרי או הירק והיא אף מעידה על תהליכים המתחוללים מתחתיה, קליפת הבננה השחירה? הגיע הזמן לשייק בננות. גרגירי הרימון שבתמונה הופרדו מהאריזה המקורית שלהם לטובת אריזה 'תותבת', מלאכותית, חד-פעמית, מפלסטיק.

בשנים האחרונות אנו עדים לריבוי אריזות של פירות וירקות טריים: מלפפונים וגזרים מגיעים סגורים בשקית, קלחי תירס על מגשית קלקר עטופים ביריעת פלסטיק ותפוחי עץ בסלסילת פלסטיק.מטרת האריזות היא הארכת חיי המדף של התוצרת ושמירה עליה במהלך השינוע למרחק. בעולם כבר מדברים על קיצור זמני האספקה ומרחקי השינוע של פירות וירקות על מנת לצמצם את כמות האריזות של פירות וירקות.

ואצלנו? במדינה קטנה, במציאות של טווחי שינוע קצרים מבחינת מרחק וזמן, מה ההצדקה לריבוי האריזות?

במקרה של הרימון שלנו, האריזה חוסכת לנו את מלאכת הקילוף המייגעת ובכל זאת בוויתור על הקליפה אנחנו מפסידים כמה יתרונות חשובים: בתנאים המתאימים גרגירים באריזה נשמרים עד 10 ימים בעוד רימון בקליפתו יכול להישמר לכמה חודשים; מחיר קילוגרם גרגירי רימון יכול להיות גבוה עד פי 8 ממחיר קילוגרם רימונים שלמים; ולבסוף התועלות הבריאותיות הידועות והרבות של הרימון אינן מסתכמות בגרגירי הרימון אלא גלומות גם בקליפתו, חבל שלא לנצל אותן.

במהלך חודש ספטמבר 2020 קיימה עיריית תל אביב – יפו סקר פסולת מקיף שנועד לאפיין את הרכב הפסולת באזורי העיר השונים, ולסייע לתכנון האסטרטגי, להתייעלות מערך הטיפול בפסולת, וכמובן לצמצום ההטמנה והעלאת אחוזי המיחזור בעיר.

העובדים מודדים משקלית את רכיבי הפסולת השונים ומתעדים אותם לפרטי פרטים. הדיגום נערך באזורי מגורים, מסחר ותיירות, ותוצאותיו מושוות לתוצאות שנים קודמות ולסקרים המתקיימים בערים דומות בארץ ובחו"ל.

למה חשוב לדעת מה הרכב הפסולת שלנו? כדי שנכיר את הרגלי הצריכה ואת הרגלי ההשלכה של התושבים ושל העסקים, ושנוכל לטפל בה בדרכים היעילות והסביבתיות ביותר.

עפ"י סקר הפסולת האחרון שבוצע על ידי המשרד להגנת הסביבה בשנים 2012-2013 שאריות מזון מהוות 34% מהפסולת העירונית ומוצרי פלסטיק מהווים 18% ממשקל הפסולת. כאשר בודקים את נתוני הנפח לומדים שמוצרי פלסטיק מהווים 41% מהנפח ואילו שאריות המזון תופסות רק 11%.

למה זה חשוב? כלכלת הפסולת מבוססת על משקל כלומר כדאי לרשות המקומית לבחון איך היא יכולה להפחית את משקל הפסולת שהיא מפנה משטחה. הנפח קובע את כמות הפחים שמוצבים במרחב הציבורי.

ככל שיהיו לנו פחות מוצרים נפחיים נזדקק לפחות פחי אשפה בבניינים וברחובות, ואולי נוכל אפילו לצמצם את מספר משאיות הזבל שמוגבלות בנפחן, ובכך לצמצם זיהום ועלויות פינוי, המטמנות יתמלאו לאט יותר ולא יהיה צורך לפגוע בשטחים פתוחים נוספים.

ממתינים לסקר הבא שילמד אותנו מה השתנה משנת 2013.

מיכלי השתייה שעבורם משולם פיקדון בסכום של 30 אג' הינם מיכלי שתייה שניתן להחזיר לנקודות איסוף (רשתות שיווק למשל) ולקבל בתמורה לכל בקבוק או פחית 30 אגורות.

יוצא דופן הוא הבקבוק החוזר בנפח 500 מ"ל שעליו משולם פיקדון 1.2 ₪. בכל מקום בו ניתן לקנות את המשקה – ניתן גם להחזיר ולקבל את סכום הפיקדון בחזרה.

הבקבוק החוזר מוחזר ליצרנית הבירה, עובר ניקוי וממולא מחדש. מיכלי השתייה הקטנים נאספים ע"י תאגיד המיחזור אל"ה ונשלחים למיחזור לפי החומר ממנו מיוצר המיכל: מתכת, פלסטיק או זכוכית.

חוק הפיקדון הביא לכך שאחוזים גבוהים מאוד ממיכלי המשקה הקטנים נאספים ולא מוצאים את דרכם לטבע ולנחלים.

שימוש חוזר שנעשה בכמויות גדולות עדיף על פני מיחזור מכיוון שהוא דורש פחות משאבים. כאשר משווים בין בקבוקי הזכוכית בשימוש חוזר לבין בקבוקי זכוכית חד פעמיים, בקבוק חוזר פולט כ 50% פחות גזי חממה מבקבוק זכוכית חד פעמי במחזור החיים שלו (בהנחה שכל הבקבוקים החד פעמיים ממוחזרים וכל הבקבוקים החוזרים אכן מוחזרים ונעשה בהם שימוש חוזר).

רציתם להצטנן עם בירה קרה? העדיפו בקבוק בשימוש חוזר והקפידו להחזיר אותו לנקודת איסוף.

הרשות שפינתה הכי הרבה פסולת לחירייה בשנת 2019 הייתה תל-אביב – יפו שפינתה בסה"כ 407,716 טונות.

במקום השני נמצאת חולון עם 109,108 טונות ובמקום השלישי, בני ברק שבשנת 2019 פינתה לחירייה 100,443 טונות.

רוצים לקרוא עוד על הפעילות בחירייה ב 2019? לחצו כאן>>>