הכנס נפתח השנה בדברים לזיכרו של דני שטרנברג מפי תמר שטרנברג ובועז צדיק.
יו"ר איגוד ערים דן לתברואה נתן וולוך בירך את המשתתפים והדגיש את חשיבות קיום הכנס למרות מגבלות הקורונה ולאור הפרסום הקרוב של האסטרטגיה החדשה של המשרד להגנת הסביבה.
השרה להגנת הסביבה חה"כ גילה גמליאל בירכה ושיתפה את היעד שקבע המשרד להגנת הסביבה כי עד 2030 נגיע ל 20% הטמנה, וחשיבות פתרונות לכלכלה מעגלית עד 2050.
גלית כהן סמנכ"לית בכירה לאסטרטגיה תכנון ומדיניות במשרד להגנת הסביבה פתחה את המושב הראשון. גלית כהן הסבירה על הפערים בין ישראל לעולם בתחום ניהול הפסולת ופליטות גזי חממה. כאשר נשאלה גלית לגבי היתכנות העמידה ביעד החדש שקבע המשרד להגנת הסביבה היא ענתה "השינוי בנושא הפסולת הוא מורכב וקשה אבל יש פה את היכולות להוביל שינוי כזה. כמו שמדינת ישראל מתקדמת כל כך בנושא תשתיות כמו התפלת מים או הטיפול בביוב וטיהור שפכים נוכל להתקדם לטיפול חדשני טכנולוגי וסביבתי בפסולת."
אנטוניס מברופולוס, הנשיא היוצא של הארגון העולמי לטיפול בפסולת מוצקה (ISWA) אמר כי הקורונה מגדירה מחדש את העולם: יש מעבר לכלכלה שמעדיפה עמידות על תנועה, עם פחות תיירות. הכלכלה הזו מייצרת סוגי פסולת חדשים שיביאו לייצור של מגפות חדשות, כמו לדוגמה פסולת רפואית - מיליארדי מסכות חד פעמיות המגיעות לאוקיאנוסים שלנו, פסולת אלקטרונית - 3.5 מיליארד רחפנים לשימוש מסחרי שהתווספו ב-2020, פסולת מדפסות תלת מימד ועוד. הפתרון למצוקה הבריאותית שמגיעה מהפסולת טמון בהקצאת מתקני קצה לטיפול בפסולת. לא נגיע לאפס פסולת – אבל נוכל להגיע לאפס סיכון בריאותי מפסולת. הקורונה היא לא הסיבה היחידה שאנחנו בעולם בו אין יותר "עסקים כרגיל" – הגענו לקצה גבול היכולת שלנו עם המהפכה התעשייתית הרביעית שהיא המהירה ביותר בהיסטוריה, הסוף של "מחזור מלוכלך" , העלייה בפסולת הימית וההתחממות הגלובלית. כל אלו מאלצים אותנו ליצור פרדיגמה חדשה לטיפול בפסולת. כיום מחזור נמצא בעדיפות פחות גבוהה מאשר הכנה לשימוש חוזר. בחומרים ממוחזרים אנחנו מייצרים שרשרת זיהום נוספת ויש גבול לכמה פעמים אפשר למחזר חומרים. מדינות צריכות לדאוג שכל מעגלי הכרייה והייצור יסגרו את המעגל – לא רק יביאו פסולת ליעד ההטמנה שלהם. כיום הפסולת הניתנת למחזור היא רק בין 10 ל-20 אחוז ברוב המדינות. חייבים לחבר את העשייה והכלכלה עם כל מעגל הטיפול. לישראל יש את היכולות הטכנולוגיות לעבור לטיפול בדרך של כלכלה מעגלית.
אירנה שצ'ופק מייסדת קבוצת הפייסבוק "אפס פסולת ישראל" סיפרה על החוויה שלה שהביאה אותה לייסד את הקבוצה וסיפרה לנו על הנושאים החמים בקבוצה ומה התקווה שלה לעתיד. "כל אדם צריך להבין את הקשר היומי שלו לפסולת שהוא מייצר" אמרה אירנה. הקבוצה הוקמה ב-2017 עם שלוש מטרות: עזרה בצמצום פסולת, קידום עסקים ירוקים מקומיים והעלאת המודעות הציבורית לנושא. כיום הקבוצה מונה מעל 43,000 חברים. אירנה פנתה אל הפוליטיקאים וקובעי המדיניות "אנחנו בתור ציבור רוצים לראות שלמקבלי ההחלטות אכפת ולא רק לנו אכפת! שיבינו כמו שאנחנו מבינים, שאיכות הסביבה זה נושא מרכזי שקשור לכל אספקט בחיים שלנו ולא ידחו את הדיון בו "לסוף הרשימה" או ל"מתי שיהיה זמן"."
את המושב השני פתחנו עם הסרטון "יאצק - החזרה לחירייה". יאצק, הדמות האהובה עוד משנות זהו זה הראשונות ומגולמת על ידי השחקן שלמה בראבא ביקר בחירייה עוד ב 1995 וזוכר היטב את ערימות הזבל והריח שפגשו אותו בביקורו הקודם. היום הוא נפעם מהיופי שמכסה את הזבל ומהרעיון של הפקת אנרגיה מהגז הנפלט מן ההר. יאצק ביקר בחדר הבקרה של מפעל ה RDF, בעמדת השוקלים בכניסה לפארק המחזור חירייה והתפעל מהיופי של המרכז לחינוך סביבתי. נסיים במשפט המשמעותי מסוף הסרטון "מה שאני לא קונה-אני מגדל".
גונילה קרלסון, מנהלת יחסי ציבור ויחסים בינלאומיים של חברת SYSAV שוודיה (החברה שמטפלת בפסולת של דרום שוודיה) סיפרה על מודל ניהול הפסולת השוודי ועל הפעולות הננקטות בשוודיה בכל אחד משלבי היררכיית הטיפול בפסולת. גונילה סיפרה כי "בשבדיה הממשלה הכריזה על פסולת כמשאב". בשבדיה קיימים כיום 35 מתקנים להשבת פסולת לאנרגיה! המתקנים קולטים גם פסולת מארצות אחרות, ומספקים חום וחשמל לתושבים. בשאריות האפר ממתקני ההשבה משתמשים בענף הבנייה. בסופו של התהליך, פחות מ1% מהפסולת בשבדיה מועברת להטמנה. גונילה הסבירה כי אחד האתגרים במעבר לכלכלה מעגלית הוא חינוך והסברה לציבור על מנת לשנות את הצריכה לצריכה ברת קיימא. לחקיקה יש את הכוח הרב ביותר בהנעת השינוי הזה וחקיקה נכונה תעשה את השינוי בצורה המהירה ביותר.
ערן שמרלק, מנכ"ל "נגב אקולוגיה" דיבר על החסמים בשוק הטיפול בפסולת ואמר כי אם תיווצר כדאיות כלכלית להשבת חומרים או למיחזור אז לא יהיה צורך בהנעה דרך רגולציה. ערן הסביר כי מיסוי והיטלים נתפסים באופן שלילי בציבור, לעומתם פיקדון וסובסידיה נתפסים כחיוביים, פיקדון קושר בין הצרכן לפסולת שלו וסובסידיות מהוות תמריצים לפעולה. כמו גם כלים כלכליים עקיפים כדוגמת חוקי "אחריות יצרן מורחבת", איסור הטמנה, וחובת שימוש במוצרים שמקורם בפסולת. ערן אמר כי "חייבים להתייחס למיחזור ולשוק הפסולת בכלל, כחלק משוק כלכלי, ולטפל בכשלי השוק הנוצרים עקב ירידת מחירים של חומרים בתוליים. חובה להכניס אחריות יצרן בטיפול בפסולת וגם בשימוש בחומרים ממוחזרים, ומעל הכול: נדרשת הקמת גוף רב משרדי שיטפל בבעיה המורכבת של הפסולת. יש לייצר מדיניות ממשלתית יציבה שתאפשר לתעשיית הטיפול בפסולת לעבוד ולהתפתח ולחדש את האמון מול יצרני הפסולת."
גיל ליבנה, מנכ"ל איגוד ערים דן לתברואה אמר כי "אנחנו נגיע ליעד של 100% טיפול ומיון בפסולת עד 2025 – אבל חייבים מדיניות רציפה ואחידה כוללת חקיקה כדי לשנות מהותית את ניהול הפסולת בישראל ולממש את היעד של אפס אחוזי הטמנה". גיל הכריז כי "מתקן חדשני לטיפול בפסולת בניין ייפתח באתר כבר באפריל-2021 . שדרוג תחנת המעבר יסתיים ב-2022 ובכך יינתן פתרון למיון 100% מהפסולת המגיעה לאתר". גיל הסביר כי בחירייה רואים בפסולת משאב ולא מטרד, ופועלים תחת העיקרון החשוב לטפל בפסולת במקום בו היא נוצרת. המודל של חירייה כולל שיתוף פעולה ואיגום משאבים הן עם רשויות מקומיות והן עם המגזר הפרטי. לדברי גיל המהפך מחוץ לחירייה צריך להתחיל בהפחתת פסולת וצריכה נבונה של הציבור. בפח הזבל הפרטי של כל אזרח בישראל – שמייצר הרבה יותר פסולת מאזרחי שאר מדינות ה-OECD ומצריך אותנו לעבור למתכונת שונה לטיפול בפסולת. מעל הכול, יש צורך במדיניות לאומית עקבית ויציבה לטיפול בפסולת. קידום של שימוש חוזר לפסולת יכול להיעשות בכמה ערוצים: באמצעות הרשויות המקומיות, באמצעות שינוי רגולטורי ובעקבות שינוי התודעה הציבורית. חקיקה היא האמצעי המהיר ביותר להשגת המטרה של שינוי בביקושים: למשל, היטל הטמנה דיפרנציאלית קבוע לשאריות מיון. או קביעת חובת מחזור בחוקי אחריות יצרן.
חה"כ מיקי חיימוביץ', יו"ר ועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת אמרה "בשנים האחרונות ראינו זיג וזג מבחינת מדיניות. הנושא הסביבתי דורש תכנית ארוכת טווח ועקבית – אי אפשר בלעדיה. במשך חמש שנים לא רק שלא נבנה אף מתקן השבה מתוכנן – אלא אנחנו הולכים אחורה מבחינת תכנון. הבעיה הגדולה עם התוכנית שגם אם היא טובה ומקדמת את כל הנושאים החשובים לקידום ולוקחת בחשבון את האופי המיוחד של ישראל, אחרי הבחירות יבוא שר אחר שישנה שוב את המדיניות. כך לא מגיעים לשום שינוי בחקיקה וגם מונעים מרשויות מקומיות שרוצות לקדם שינוי אצלם את האפשרות."
"אני מייחסת חשיבות רבה לנושא השימוש בכלים חד-פעמיים וריכזתי דיונים בנושא של איסור שימוש בחד-פעמי ברמת הרשויות. ברמה הארצית הגלגלים נעים לאט מאוד ואנחנו לא יכולים לחכות לקבלת חוקים בעניין הזה. לכן אנו תומכים ברשויות הבוחרות לקדם את הנושא הזה ברמת חוקי עזר עירוניים. בנוסף נחתמו תקנות לאיסור שימוש בכלים חד-פעמיים בפארקים של רשות הטבע והגנים. יש עוד שלב לאישור בוועדות הכנסת ואני מקווה שזה יקרה בקרוב ויניע שינוי דרמטי בנוף שלנו."