הוא נראה תמים, מרגיש קליל, זול במיוחד ונמצא בכל מקום סביבנו, אבל כשזה מגיע לסביבה – קלקר הוא בעיה כבדה.
הלהיט שהפך לבעיה
קלקר, או בשמו הרשמי "פוליסטירן מוקצף", הוא חומר פלסטי סינתטי שזכה לפופולריות גדולה בזכות כמה תכונות מנצחות – הוא שומר טוב על חום וקור, חזק יחסית למשקלו, עמיד לאורך זמן וניתן לעבד אותו בקלות.
זה לא מפתיע שיש כל-כך הרבה מוצרים שאפשר לייצר ממנו – אריזות, בולמי זעזועים, צידניות, כלים חד-פעמיים, אביזרי יצירה, בידוד תרמי ואקוסטי בבנייה, מצופים, תבניות ועוד... אבל שלא תטעו – הכל מתגמד לעומת הנזק הסביבתי שהוא גורם.
הכל מתחיל בנפט
לא הרבה יודעים אבל קלקר מופק מנפט במפעלי פלסטיק ותעשייה פטרוכימית (שמייצרת חומרים כימיים מנפט או גז טבעי) ברחבי העולם – בעיקר בארה"ב, סין, דרום קוריאה וגרמניה. אפילו בישראל קיימים מספר מפעלים לייצור קלקר, בעיקר למוצרי אריזה ובנייה.
את הנפט שואבים באמצעות קידוח ממעמקי האדמה ומעבירים למפעלים, שם, באמצעות טמפרטורות גבוהות, מפרקים אותו לחלקיקים קטנים המתחברים זה לזה בתהליך כימי ולאחר מכן עוברים הקצפה (מילוי בגז) – כך שהתוצר הסופי מורכב מכ-95% אוויר.
מחיר סביבתי כבד
קלקר נשמע כמו החומר האידיאלי – חזק, מבודד, עמיד וקל, אבל כמו שאמרנו – מדובר בבעיה כבדה. כבר בתהליך הייצור שלו נפלטים מזהמים וחומרים החשודים כמסרטנים (סטירן). בנוסף, הוא לא מתפרק, אלא מתפורר לחלקיקים קטנטנים (מיקרו-פלסטיק), מזהם מים וקרקע, נישא באוויר ומגיע לכל מקום – לאוקיינוסים, למי השתיה שלנו, לאוכל שאנחנו אוכלים ולאוויר שאנחנו נושמים.
לבסוף, הוא מסוכן לבעלי חיים יבשתיים וימיים שבולעים אותו – עלול לגרום לחנק ומוות, והוא כמעט ובלתי ניתן למיחזור, כך שהוא ממשיך ללכלך, לזהם ולסכן את הסביבה במשך מאות שנים.
איזה פתרון קצה יש לפסולת הזו?
ישנם מספר פתרונות לפסולת קלקר, אך גם להם יש חסרונות:
1. הטמנה – הפתרון השכיח ביותר וגם הבעייתי ביותר. למעלה מ-80% מהפסולת בישראל מוטמנת. הקלקר אינו מתפרק ותופס נפח.
2. שריפה להפקת אנרגיה - במדינות מתקדמות פועלות תחנות כוח מבוססות פסולת בהן שורפים אשפה, ומפיקים ממנה חשמל ואנרגיה. תחנות כוח כאלה עדיין אינן קיימות בישראל.
3. מיחזור – דחיסה, המסה ועיצוב מחדש. כמעט ולא קורה – דורש ניקוי יסודי, יקר ולא משתלם כלכלית.
ואולי דווקא החיפושיות יצילו את המצב?
ב-2015 חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד גילו משהו מפתיע – זחלי חיפושיות קמח מסוגלים לפרק ולעכל קלקר בעזרת חיידקים במערכת העיכול שלהם. תגלית זו פותחת דלת לכיוון חדש לטיפול בפסולת פלסטיק. נמתין בסבלנות לפיתוח הטכנולוגי בתחום ועד אז מה?
דבר הפרלמנט
מכיוון שהוא כמעט ואיננו ניתן למיחזור, הדרך היעילה ביותר להפחית זיהום קלקר, היא פשוט מאוד להמנע משימוש בקלקר ככל האפשר.
לחתימה על האמנה לשמירה על החוף נקי>>
לתיאום סיור לקבוצות בפארק המיחזור חירייה>>
