נתחיל במה לא... לא ניתן לסרוג את דרכנו החוצה ממשבר האקלים. בדיוק כמו שלא ניתן לפתור אותו רק דרך מיחזור או רק דרך ייצור עצמי של מוצרי צריכה כאלה ואחרים.
משבר האקלים קשור קשר הדוק לאורח החיים שלנו בחברת השפע. הוא תוצר של תרבות הצריכה, של הערכים והתפיסות הגלומים בה, של מוצרי הצריכה שלנו, ושל האופן בו אנו צורכים וצורכות אותם. שינוי מהותי באופן ההתמודדות שלנו עם המשבר מצריך שינוי תודעתי, תרבותי, מחשבתי והתנהגותי גורף. סריגה, מעבר להיותה פעילות מהנה, יכולה לתרגל אותנו בכמה מהתכונות ודרכי החשיבה היכולים להתוות לנו דרך להתמודדות עם המשבר, יכולה להרגיל אותנו לחוות אחרת ולצרוך אחרת את החוויות והמוצרים שלנו.
סריגה בעולם של ייצור המוני, היא אפשרות להכין משהו שהוא ייחודי, עם טביעת האצבע שלנו. גם אם העתקנו את הדוגמה, האופן בו נעלה את העיניים, עוצמת מתיחת החוט על המסרגה, הפגמים הקלים והבלתי נראים לעיתים, ואופן קשירת החוט בקצהו הם ייחודיים לנו, הם סימני הזיהוי שלנו. סריגה מאפשרת ביטוי עצמי, ייחודי, יצירתי לצד זיהוי של ניואנסים עדינים, הכרה וקבלה של שונות שלנו ובסביבתנו.
בעולם של צריכת חפצים מן המוכן בכלל ושל אופנה מהירה בפרט, סריגה יכולה להקנות לנו עצמאות ומסוגלות. היא יכולה להחזיר תחושות שנעלמו עם המעבר לייצור ממוכן, את החמימות שבעבודה עם הצמר ואת האינטימיות שבהעברת הידע הקדום של מלאכות יד מהורים לילדות וילדים, ובקבוצות של סורגים וסורגות.
בתרבות של חוויות מהירות וסף גירוי נמוך דרך הפעולה הפשוטה על החוט ניתן ללמד תהליך מהו, ולהבין, דרך הידיים, מהי מידת ההשקעה הנדרשת על מנת לייצר מוצרי צריכה יומיומיים. ללמוד סבלנות, האטה ואורך רוח, לחבר עין לעין עד לסריג השלם, וגם לפרום, להתגמש, לשנות ולהשתנות כשצריך.
בחברה בה כל אדם לעצמו, הסריגה מחברת, הידיים עסוקות והשיחה מתגלגלת. היא יכולה לשמש כגשר בין דורי, ככלי לחבר קהילות, כאפשרות לשיתוף פעולה לטובת תוצר משותף, ובעיקר לטובת חוויה משותפת, מהנה ומעצימה.
מה הסיפור שלך? לפריט הסרוג בעבודת יד, סוודר, בובה או מפה יש "סיפור": על ידי מי הוא נסרג? מתי ואיפה? למי ולמה? מוטבע בו זיכרון המחבר אותנו רגשית אליו - סבתא סרגה, אבא לבש כשהיה קטן, ואחריו לבשה את זה הנכדה - הזיכרון מעלה את ערכו של הפריט בעינינו ולא נוותר עליו בקלות, נשמור עליו, נתקן אותו, נחשוב למי להעביר אותו. לכן, לרוב, פריטים אלו מועברים מיד ליד, ומשמשים בכמה גלגולי חיים לפני שהם מושלכים.
ועוד קשר לפסולת, סריגה בשאריות בדים ובשקיות פלסטיק מוסיפה ערך של שימוש יצירתי, נבון ומקיים, במשאבים העומדים לרשותנו – בחיסכון בחוטים חדשים ובצמצום פריטים וחומרים המושלכים לאשפה. חומרים ופריטים נפסדים זוכים לחיים חדשים בצורה חדשה, שוזרים רובד דק של תקווה לתוך מעשה הסריגה.
בתמונה: מיצב הסריגה במרכז לחינוך סביבתי (אמן: גיל יפמן)
