הנושא הסביבתי עליו אנו מקבלים לאחרונה את מירב השאלות והתגובות, הוא השימוש בחד-פעמי. כיצד מסתדרים בחירייה בלי זה, ומה במקום? נירוסטה או זכוכית? מה הסיפור עם קשיות שתיה ועוד ועוד. ניתן לכנות מוצרים חד-פעמיים (חד"פ) גם מוצרים קצרי טווח, כיוון שמרבית השימוש שלנו במוצרים אלו מוגבל לשעות בודדות, אם בכלל. ומכאן מתחיל סיפורם הסביבתי.
קשה להתעלם מיתרונותיו של שימוש קצר טווח, זה באמת נוח לשתות בכוס נייר ואז לזרוק אותה לפח ולשכוח ממנה, ולזה אנו כבר רגילים לקרוא חד-פעמי. אבל כשחושבים על זה, גם בקבוק שמפו הוא חד-פעמי, אנו זורקים אותו אחרי השימוש גם אם מדובר בכמה שבועות. שפופרת משחת שיניים, אריזות מזון וחטיפים, פחית שתיה או אריזה של צעצוע משמשים אותנו לטווח קצר בלבד ולאחר מכן נזרקים.
אנו רגילים לחשוב על 'חד-פעמי' ככלי אוכל מפלסטיק אבל חד פעמי אינו רק פלסטיק, ואינו רק כלי אוכל. מגוון כלים ומוצרים משמשים אותנו לזמן קצר והם עשויים ממגוון חומרים שונים הכוללים גם אלומיניום, כותנה וזכוכית לדוגמה. פלסטיק וזכוכית אינם חומרים בעייתיים, מה שהופך חומרים ומוצרים לבעיה הוא האופן בו אנו צורכים אותם. במרבית סוגי החד"פ נשתמש דקות בודדות: כלי אוכל, שקיות, בקבוקי משקה, קשיות, ואריזות, אשר יוצרו ויועדו להיזרק בתום שימוש בודד. המחיר הזול ופשטות השימוש הביאה עם השנים לעלייה גדולה מאוד בשימוש במוצרים אלו גם כשאין לכך הכרח ממשי.
בעיה נוספת היא שמוצרים קצרי טווח הם כיום מרכיב עיקרי בלכלוך במרחב הציבורי. הלכלוך הוא כה גדול ונישא למרחקים, עד למקומות בהם אין נוכחות אנושית רצופה. מחקר שנעשה לאחרונה גילה חלקיקי וסיבי פלסטיק גם באוויר שבשמורות טבע ובאזורים מבודדים בארה"ב בכמות שהוערכה כשווה לכ-300 מיליון בקבוקי פלסטיק (Brahney, Hallerud, Heim, Sukumaran, & Hahnenberger, 2020). הערכה נוספת היא שחלקיקי פלסטיק נמצאים באוויר, במים ובמזון כך שהאדם הממוצע מעכל כ-5 גרם של פלסטיק מדי שבוע, כמות השווה לכרטיס אשראי אחד בשבוע(WWF, 2019). בתאבון.
אופיים המתעופף של מוצרים חד פעמיים, לצד השימוש המוגבר בהם בטיולים, פיקניקים ובכל פעילות אחרת בשטחים הפתוחים הפך אותם לסמל הלכלוך. ישראל היא מדינה מלוכלכת, נורמות התנהגות בעייתיות של השארת פסולת בשטח ואוכלוסייה גדלה והולכת, לצד חקיקה ואכיפה חלשה ובלתי יעילה בנושא שמירת ניקיון יוצרים עומס ולכלוך במרחב הציבורי.
לכלוך אינו רק מפגע אסתטי חמור הפוגע בהנאת המשתמשים במרחב, אלא עשוי להפוך למטרד של ממש. לפסולת שאינה מטופלת יש סיכוי לזהם את הקרקע והמים ולהוות סכנה ממשית לבעלי חיים. חיות בים וביבשה מזהות חלקיקי פלסטיק ואריזות אחרות כמזון ואוכלות אותו. משם הדרך לזיהום בכל שרשרת המזון, קצרה.
עם עליית המודעות לבעיית הפלסטיק החד-פעמי, עלה קרנן של חלופות שונות. כלי אוכל מבמבוק, קשיות שתיה מזכוכית, בקבוקים מנירוסטה, שקיות רב-פעמיות מפלריג וכיוב' החלו להציף אותנו מכל עבר כחלופות סביבתיות וירוקות. חשוב לזכור כי לכל חלופה שכזו יש גם מחיר סביבתי: את הבמבוק לדוגמה צריך להשקות ולגדל, לעבד ולשנע. את הזכוכית יש לייצר לאחר כריית חול, מוצרי בד דורשים גידול כותנה שצורכת הרבה מאוד מים ושטח, וגם תחליפי מתכת, העשויים מפלדות אל-חלד שונות, דורשות כריית מינרלים במכרות, עיבוד ושינוע.
מחירן הסביבתי של החלופות השונות תלוי באופן השימוש בהן. אנו מתחילים לראות מגמה של שימוש קצר טווח בתחליפים הרב-פעמיים. שקיות בד שמגיעות לאשפה, ריבוי של שקיות נייר במשלוחים וכלי פלסטיק קשיחים שמשתמשים בהם פעם אחת.
לשם השוואה, בבדיקה שערך המשרד לענייני סביבה בדנמרק עלה כי מבחינת מחיר סביבתי, יש להשתמש בשקית נייר לפחות 43 פעמים על מנת להשתוות למחיר הסביבתי של שקית פלסטיק סטנדרטית. בשקית כותנה יש להשתמש לפחות 7,100 פעמים כדי שמחיר ייצורה המלא ישתווה למחירה הסביבתי של שקית פלסטיק בודדת (Ministry of Environment and Food of Denmark, 2018).
אגב, זוהי טעות נפוצה לכנות את השקיות הדקות המשמשות אותנו ברשתות השיווק כשקיות ניילון. ניילון הוא שם מסחרי לסיב פולימרי המצוי בעיקר בתעשיית הטקסטיל כמו בגרבי ניילון. בסופר יש שקיות פלסטיק! לא גרביונים. וחזרה לעניינו.
אז איזו שקית הכי כדאית מבחינה סביבתית? הנה סרטון בדיוק על זה
ראשית, יש להודות, פשוט התמכרנו. זה נוח וקל, מגיע בכל הצבעים והצורות, לא תופס הרבה מקום והופך את החיים לקלים. על פי הערכות, בכל שנה מייצרים בעולם כ-350 מיליון טון של פלסטיק, רוב הפלסטיק המיוצר מסיים את דרכו במטמנות אשפה ורק כ-90 מיליון טון מתוך הכמות השנתית ממוחזר או מהווה מקור לאנרגיה. לכן, על מנת להוריד את כמות פסולת הפלסטיק המוטמנת יש לנקוט פעולות צמצום בכל שלבי שרשרת הצריכה - מהייצור, לאופן הצריכה ועד לסוגי הטיפול.
לפעמים ההתמכרות שלנו לחד"פ פשוט נהיית מוגזמת והדרך להיגמל – כמו בדיאטה, הוא להרחיק את האפשרות הבעייתית מהישג יד. דוגמה? החוק לצמצום השימוש בשקית נשיאה חד פעמיות נכנס לתוקף ב-2017 וקבע כי רשתות קמעונאיות יחויבו לגבות 10 אגורות בעבור כל שקית. כעבור שנה נרשמה ירידה של 80% ברשתות השיווק שבהסדר, בצריכת שקיות אלה וההערכה היא כי נחסכו כ-7,091 טונות של פלסטיק (המשרד להגנת הסביבה, 2019).
קשית השתיה, שתפסה כותרות כאילו היא האחראית הבלעדית לפגיעה בבעלי חיים ימיים, היא בסך הכל דוגמה, אבל דוגמה לא רעה כלל לשימוש בחד"פ שניתן לצמצום. בתי קפה בארץ ובעולם החלו בשנים האחרונות להוסיף קשיות פלסטיק למשקה רק על פי דרישת הלקוח ובכך צמצמו את כמות הקשיות הנצרכות. ואולם במקומות רבים אחרים החליפו את קשית הפלסטיק החד-פעמית בקשית חד-פעמית מנייר. השימוש קצר הטווח במוצר, על השלכותיו הבעייתיות נשאר ורק החומר הוחלף. במילים אחרות, החלפנו בעיות הנובעות משימוש קצר טווח בפלסטיק בבעיות הנובעות משימוש קצר טווח בנייר.
ההתמכרות שלנו בעצם מגיעה מהרחבת הזמינות של מוצרים אלו. בשנות ה-70 וה-80 נהגו לשטוף שקיות פלסטיק על מנת להשתמש בהן שוב, כך נוהגים במוצר יקר ערך. אולם, כאשר מוצרים אלו הופכים להיות מוצרים זולים וקלים להשגה, השימוש בהם גדל. 'שרוול' כוסות או סלסלה גדולה עם מזלגות המונחים על השולחן ברוב המקרים יובילו לשימוש מוגבר עד כדי 'כוס אחת לשלוק אחד ומזלג לכל ביס'.
המרכז לחינוך סביבתי נמצא בלב אתר לטיפול באשפה מוקף במתקנים שזמינים לקלוט ולטפל על הצד הטוב היותר בפסולת המיוצרת על ידי אלפי המבקרים במקום. ועדיין, המרכז לחינוך סביבתי מאמץ התנהלות של צמצום פסולת מתוך שאיפה להוות דוגמה חיה למרכז חינוכי פעיל, שוקק חיים ומופחת פסולת. המקום הראשון בו מבקרים נתקלים בכך הוא בקפה שלנו. ב"קפה חירייה" מגישים שתיה ומזון בכוסות וצלחות אמיתיות, ואין מכירה של משקאות בבקבוקים ופחיות. מבקרים רבים מתקשים להבין איך אפשר לשתות מים או קפה ללא כוס חד-פעמית, אבל מצאנו מספר דרכים להתגבר על הקשיים ולאפשר לכל אורח ליהנות מקפה, בלי לייצר פסולת.
בבית הקפה שלנו אם תרצו שתיה קלה, תצטרכו לוותר על הצליל הענוג של פתיחת פחית ולקבל מיץ בכוס של ממש. אין פחיות ואין בקבוקים קטנים, ולא תאמינו כמה הפח של הקפיטריה קטן. באותה רוח ממש יש אצלנו מלחיות, פלפליות וכלים לסוכר במקום המוני שקיקים קטנים ומעצבנים שמכילים כמות מדודה. אצלנו ממש כמו בבית, משתמשים בכפית ומיכל סוכר.
עם קבלת ההחלטה הזו שמנו לב לשתי תופעות משלימות. מצד אחד מבקרים המגיעים ליום עיון או לסיור ארוך ונינוח בחירייה ונמצאים בהפסקת קפה, מקבלים שתיה בכוס רב פעמית שבירה הגורמת להם להתיישב, ללגום בנחת ולדבר. קשה ללכת, ואי אפשר לדבר בפלאפון ולסמוך על מכסה חד-פעמי. פשוט יושבים, נרגעים, מסתכלים על המזרקות והנוף ונושמים את אוויר חירייה. באמת שאין לאן לרוץ. מצד שני מבקרים המגיעים לסיור וצריכים להתקדם עם הקבוצה מקבלים את הכוס למשמרת, מגלים שאפשר להסתובב איתה עד שמסיימים לשתות ואז להשיב אותה לבית הקפה. בשני המקרים את הקפה מערבבים בכפית, שזה בעצם האב הקדמון של בוחשן פלסטיק או עץ, ואין עם זה שום בעיה.
ספקי המזון באירועים ובכנסים המתקיימים בחירייה מתמודדים באופן מעורר הערכה עם אתגרי ההגשה והתנאים שאנו מציבים בפניהם : חסל סדר הגשת שתייה בבקבוקים, ואין כלים חד פעמיים בכלל – אפילו לא "קינוחי כוסות" שהפכו לכל כך פופולריים באירועים! ולבסוף, המדריכים שלנו מדגמנים התנהלות עם מינימום חד-פעמי ומסתדרים מעולה. הם שוטפים כלים ומתפעלים בקלות מטבחון שכולו רב-פעמי.
למרות ההימנעות ממוצרים קצרי טווח, לעיתים אנו בוחרות בחירה מודעת להשתמש במוצרים כאלה, וזה קורה בדרך חירייתית במיוחד. בכנס שקיימנו לנשות חינוך חרדיות, גילינו שההתמודדות מול מגוון סוגי כשרות והלכות אינה אפשרית לנו עם כלים רב פעמיים, ובחרנו בדרך אחרת: כל משתתפת קיבלה בכניסה לכנס כוס חד-פעמית ועליה נרשם שמה. האורחות שלנו התבקשו לשמור על הכוסות שקיבלו כעל בבת עיניהן ולהשתמש בהן במהלך היום. לא חולקו כוסות נוספות במהלך האירוע כולו וזה עבד מעל ומעבר למצופה. להערכתנו, כמות הכוסות שנצרכה בכנס צומצמה לרבע מכמות הכוסות שהיו נצרכות לולא כתיבת השמות.
מחקרים בתחום הכלכלה ההתנהגותית מצביעים על כך שאנשים נוטים להקפיד על שימושים חוזרים בפריטים שיש להם קשר אישי אליהם, למשל ששמם כתוב עליהם (Trudel, Argo, Meng, 2016).
השיח על חד פעמי נוטה להיות דיכוטומי, "שחור ולבן"- או שמשתמשים בחד פעמי, או ברב פעמי. הרשו לנו להציע פתרון בינתיים נוסף אותו ניסינו כאן בהצלחה.
למרות שהם מגיעים אלינו כל בוקר, לפני מספר שנים ערכנו אירוע מיוחד עבור נהגי משאיות אשפה אליו הגיעו מאות משתתפים. בשל מספרם הגבוה של הנוכחים והצורך לעמוד בתנאי רישיון העסק, חויבנו להשתמש בכלים חד"פ ולשם כך הצבנו פחי אשפה ייעודיים - לפסולת אורגנית ולכלים חד-פעמיים. ליד כל צמד פחים עמדו מדריכים שהסבירו לאורחים לאן להשליך שאריות מזון ולאן להשליך את הכלים. בתום האירוע הכלים הועברו למפעל ה-RDF שם הפכו לתחליף אנרגיה ושאריות המזון הועברו לקומפוסטרים.
ומעבר לכלי אוכל צמצום השימוש החד-פעמי מתבטא גם במקומות נוספים, לדוגמה: כשמכינים שילוט לאירוע, משתדלים לעשות שילוט שיתאים גם לאירוע הבא, ואם לא ניתן אוספים את השימשוניות בתום האירוע, תמיד אפשר לייצר מהן ריפוד לכיסאות, כריות גדולות או ללמד ילדים להכין מהם סינרים למטבח. כיף גדול.
בשלב הצריכה עלינו לנסות ככל יכולתנו, ממש כמו פה בחירייה, להימנע מחד-פעמי. לעיתים נראה כי השימוש הנפוץ פשוט הפך להרגל ברוח זו, במקום להניח שרוול כוסות ליד מכונת השתיה במשרד או בשולחן האוכל, אפשר להניח מספר כוסות במקום מרוחק וכך להבטיח שימוש בכמות הנדרשת בלבד, ולא יותר מזה. ניתן להביא טוש גם לאירועים משפחתיים ולתת לכל אחד לרשום את שמו על הכלים שלו. בעיקר, יש לחשוב ולבצע בחירה מודעת לשימוש הקצר מתוך הבנת תהליך הצריכה הכולל ומחירו הסביבתי, ולשאול את עצמנו האם זה באמת הכרחי.
מבחינת ייצור מוצרים קצרי טווח, לדעתנו על ממשלות וגופים מסחריים לפתח רגולציה המחייבת יצרנים של מוצרים חד-פעמיים לייצר מוצרים הניתנים לטיפול סופי בקלות. למשל, אריזות המורכבות משני חומרים שונים (פלסטיק וקרטון לדוגמה) מכבידות על מערכות הטיפול בפסולת ומייקרות כלכלית ואנרגטית את התהליך כולו. יש לעודד ייצור אחראי הלוקח בחשבון גם את סוף חיי המוצר, את אופן מיחזורו ואת התאמתו לטכנולוגיות מיחזור ואנרגיה קיימות.
במקביל, יש להמשיך ולעודד את המגמות הרגולטוריות שהחלו בשנים האחרונות: איסור על שימוש בכלים חד פעמיים בצהרונים, איסור הכנסת מוצרים אלו לחופי הים, ואפילו איסור גורף על השימוש בהם כפי שקיים במדינות שונות.
Brahney, J., Hallerud, M., Heim, Sukumaran, S., & Hahnenberger, M. (2020). Plastic rain in protected areas of the United States. Science, 1257–1260.
Ministry of Environment and Food of Denmark. (2018). Life Cycle Assessment of grocery carrier bags. The Danish Environmental Protection Agency.
WWF. (2019). No Plastic in Nature: Assessing Plastic Ingestion from Nature to People.
המשרד להגנת הסביבה. (2019). דוחות יישום החוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות. אוחזר מתוך המשרד להגנת הסביבה: דוחות יישום החוק לצמצום השימוש בשקיות נשיאה חד-פעמיות