פלסטיק הוא שם כולל לקבוצת חומרים העשויים כולם מפולימרים. פולימרים מורכבים ממולקולות ענק שרשרתיות, המורכבות מיחידות חוזרות הקשורות ביניהן בקשרים כימיים. פולימרים טבעיים המוכרים לנו כגון עמילן, תאית, ואחרים היוו השראה ליציאת פולימרים סינטטיים- כלומר פלסטיק. כיום פלסטיק מחליף מגוון רחב של חומרים בשלל תחומי החיים.
חומר הגלם עבור תעשיית הפלסטיק הוא נפט גולמי. בחומר זה משתמשים להפקת דלקים וחומרים שונים: סולר, דלק מטוסים, בנזין, דיזל, שמנים שונים, אספלט ועוד. על פי הערכות, רק כ-4% עד 6% מכלל הנפט הגולמי והגז הטבעי משמשים לייצור פלסטיק. לשם השוואה, כמעט מחצית מכמות הנפט הגולמי משמש לצורכי תחבורה – כלומר להפקת דלקים מסוגים שונים(Plastic Europe, 2017).
לא בכדי התמלאו חיינו במוצרי פלסטיק מסוגים שונים. הם זולים לייצור ולכן זולים לרכישה, הם קלי משקל ועמידים ולכן נוחים מאוד לקנייה, נשיאה ושימוש; הם מאפשרים ניידות גבוהה ומתאימים לשימוש עם נוזלים חמים וקרים; השימוש בכלי פלסטיק חד פעמי חוסך זמן, מאמץ, מים וסבון, וכלים אלה נתפסים כנקיים וסטריליים.
מעבר לשימוש הביתי, סוגי פלסטיק נפוצים מאוד בכל תחומי התעשייה. בשל היותם חומרים זולים המבודדים נוזלים, חשמל וחום. הפלסטיק משמש חומר גלם לייצור צינורות ביוב, ידיות סירים, בידוד חוטי חשמל, כיסוי מוצרי חשמל ואלקטרוניקה ועוד. הפלסטיק נמצא בתשתיות הבנייה שלנו, ברכבים שלנו, בשדות חקלאיים, בתחום הרפואה ועוד. קשה לדמיין את החיים המודרניים בלי פלסטיק.
אחת מן התכונות העיקריות של הפלסטיק היא קלות משקלו ואף בתחום זה חלו שיפורים בשנים האחרונות. משנת 1977 ועד 2004, הצליחו להפחית את משקלו של בקבוק פלסטיק למשקה ב-31%(American Chemistry Council, 2020), וכך נחסכו כמויות גדולות של פלסטיק גולמי, כמו גם חסכון בדלקים לשינוע, בשל משקל קל יותר. באופן דומה, המעבר לרכיבי פלסטיק ברכבים הפחית את משקלם ובכך צמצם את המשאבים הנדרשים עבור הנסיעה.
על פי הערכות, יותר מ-8300 מיליון טונות של פלסטיק נוצרו מאז פיתוח מוצרי הפלסטיק השונים בשנות החמישים ועד לשנת 2015. הצילו. כדי לנסות לתפוס את הכמות הזו אפשר לחשוב על משקלם של 75 מיליון מטוסי דרימליינר (עד היום נבנו פחות מאלף כאלה בכל העולם), או עדר של מיליארד פילים (באפריקה יש פחות מחצי מיליון) או 25 אלף מגדלי האמפייר סטייס מניו יורק. אם רוצים, אפשר גם לכסות את כל כדור הארץ 16 פעמים בקוביות לגו, מה שהכי מדבר אליכם. הגזמנו עם יצור הפלסטיק? כנראה שכן. כמה הגזמנו? מתוך כל הכמות ההיסטרית הזו שקשה לקלוט את מימדיה, כ-30% עדיין בשימוש ו-70 האחוזים הנותרים נחלקים בין 9% שהועברו למיחזור, 12% מהפלסטיק טופל במתקני השבת פסולת לאנרגיה ו-49% הנותרים הועברו להטמנה, או שהם עדיין מצויים בשטחים פתוחים, בים וביבשה, ומזהמים את הסביבה( Geyer, Jambeck, & Law, 2017).
אופיו של הפלסטיק הקל והמעופף והשימוש התדיר שלו מחוץ לבתים ובאזורים בעלי פיזור פחים נמוך יותר כמו שמורות טבע חופי ים, הופכת אותו למועמד ודאי ליציאה מהפח למחוזות אחרים. כך נמצא בישראל כי 90% מהפסולת בחופים היא פסולת פלסטיק(Pasternak et al 2017). בנוסף, לצערנו הרב, מטיילים ישראלים רבים שוכחים מהי האחריות שלהם בטבע ומשאירים אחריהם לכלוך, פסולת וכמויות פלסטיק אדירות.
אף אחד מסוגי הפלסטיק המצויים בשימוש נרחב אינו מתפרק לחלוטין, עם זאת אור השמש מחליש את החומר ומביא לפירוקו לחלקיקים הקטנים מ-5 מילימטר, המכונים גם 'מיקרופלסטיק'. חלקיקים אלה מוצאים דרכם דרך הביוב למקורות המים שלנו. בשנים האחרונות גובר המחקר אודות השפעת מיקרופלסטיק על סביבת החיים בים ועל איכות המים.
נתונים עולמיים מצביעים על כך שפסולת הפלסטיק בים ובמקורות מים מגיעה בעיקרה ממדינות מתפתחות, זאת כיוון שבמדינות אלה חסרה מדיניות חזקה לטיפול בפסולת. חולשת המדינה יכולה לבוא לידי ביטוי במערכות איסוף רעועות (אם אלה קיימות בכלל), בחקיקה חלשה ובפתרונות קצה. מנגד, דווקא המדינות המפותחות הן אלה שמייצרות הרבה יותר פסולת פלסטיק, אולם זו מטופלת ונאספת(Ritchie & Rosner, 2018).
הבעיה הגדולה עם מוצרי פלסטיק היא שככל שהשימוש במוצר יותר נפוץ, כך אורך החיים שלו קצר יותר. כמעט 40% מהפלסטיק מיועד ליצירת חומרי אריזה המצויים בשימוש קצר ביותר. הנתונים מצביעים על כך שעוברת פחות משנה מרגע הייצור ועד לסיום השימוש באריזה והשלכתה לפח(Geyer et al. 2017).
אם נחשוב על מוצאה של כפית הפלסטיק האחרונה שבה נתקלנו, נגלה מחיר סביבתי גבוה מאוד למוצר שמשתמשים בו זמן קצר בלבד. על מנת לייצר את הכפית יש להפיק נפט גולמי משדות נפט, לשנע אותו למפעל, לזקק אותו למרכיביו השונים, להפריד את החומר המיועד לפלסטיק, לחמם ולעצב אותו לצורת כפית. כאשר הכפית מוכנה יש להשקיע אנרגיה באריזה ובשינוע המוצר המוגמר עד למדף החנות. אם ככה, הכפית התחילה כנפט במדינה אחת, חומר גלם לפלסטיק במדינה אחרת ומוצר מדף בסופו של דבר בחנות בישראל. הנוסעת המתמידה ממש.
בנוסף לפלסטיק המתפרק לחלקיקים זעירים, יש מוצרי פלסטיק שנוצרו זעירים מלכתחילה. תעשיית הקוסמטיקה העולמית השתמשה באופן נרחב בכדוריות פלסטיק זעירות (למשל במוצרים שמייצרים אפקט של שפשוף לצורך קילוף העור והסרת תאים מתים) המכונות גם microbeads. כדוריות זעירות אלה שהוספו לסבוני פנים ומשחות שיניים, נשטפות בקלות דרך הביוב אולם מכוני הטיהור והטיפול בשפכים אינם מסוגלים לסנן חלקיקים כה זעירים. כך הכדוריות, ששימשו אותנו לזמן קצר בלבד מוצאות את דרכן לים, וכמו ספוגיות קטנות הן סופחות אליהן מיני רעלים שפגשו בדרך(Gallo, 2018).דגים וחיות ים אחרות טועים ומזהים את הכדוריות הללו כמו גם חלקיקי מיקרופלסטיק בים כמזון. אכילת הפלסטיק יכולה לגרום לחנק ולמוות של יצורי הים. במידה והתעכלו בקלות, חלקיקים אלה מעבירים לגופי החיות רעלנים שונים החודרים לשרשרת המזון כולה, ומוצאים את דרכם לצלחת האוכל שלנו.
בשנת 2015, חתם נשיא ארה"ב דאז, ברק אובמה, על חוק האוסר הוספת כדוריות פלסטיק למוצרי קוסמטיקה נשטפים, כלומר כאלה שיסיימו את חייהם במערכת הביוב. נכון להיום, גם אנגליה, הודו, צרפת, איטליה ועוד מדינות אסרו שימוש מסוג זה ונראה כי מדינות נוספות בדרך לחקיקת איסורים דומים. ככל הידוע כיום, אין בישראל הצעת חוק או חקיקה דומה בעניין.
כיום מרבית הפלסטיק המיוצרת בעולם מועברת להטמנה בתום השימוש. אמנם קיימות טכנולוגיות מתקדמות לטיפול בפסולת אולם לצידם עולה גם קצב ייצור הפלסטיק. מתקני הטיפול בפלסטיק כוללים: מיחזור פלסטיק או השבתו לאנרגיה בתהליך שריפה מבוקרת. הפרדה במקור לפי זרמים בבית הצרכן, מאפשרת להעביר למפעלי מיחזור בעולם חומרי גלם נקיים יותר לתהליך המיחזור. כך בקבוקי פלסטיק שעוברים למיחזור במפעלים, חוזרים אלינו כסלסלות פלסטיק לאריזת פירות וירקות. מוצרים אחרים משונעים אל מעבר לים, וחוזרים לישראל אחרי תהליך ארוך הדורש מפעלים רבים ומערכות שינוע גדולות ועל כן מחירו הסביבתי גבוה מאוד.
מפעלי מיחזור קיימים בארץ ובעולם לפחות כ-50 שנים בתצורות שונות, אולם לאור העובדה שתהליך המיחזור דורש הפרדה מדוקדקת וכרוך בסוגיות חברתיות/כלכליות, הדרך והנפוצה ביותר להפחתת היקפי הטמנת פלסטיק הידועה כיום בעולם היא השבת פסולת לאנרגיה. קיימות מספר שיטות להשבת פסולת לאנרגיה, אחת מהן ניתן לפגוש בפארק המיחזור חירייה. כיום, מחצית מהפסולת הביתית הנקלטת באתר חירייה, עוברת תהליך מיון והפרדה במפעל ה-RDF שבאתר. לאחר מיון הפסולת, הרכיב היבש בה נגרס ומשמש כתחליף לפטקוק שהוא דלק מוצק על בסיס נפט, בכבשני המלט במפעל נשר. שיטות אחרות המיושמות בעולם כוללות מתקני שריפה לפסולת המספקים אנרגיה (חשמל או חום) ישירות לבתי תושבים או למפעלים באזורם. השבת פסולת לאנרגיה חוסכת גם שטחי הטמנה וגם שימוש בדלקים ופחם לחשמל.
לצד הגידול המשמעותי בייצור פלסטיק משנות השמונים ועד היום, חלה עליה באחוזי הפלסטיק המטופל. ההערכה העולמית נכון לשנת 2015 מראה כי כ-381 טונות של פלסטיק יוצרו, מתוכן כ-55% הועברו להטמנה, 25.5% מהפסולת הושבו לאנרגיה ו-19.5% נוספים מוחזרו(Geyer et al, 2017).
גם אם מתקני הקצה נשמעים כמו פתרון קסם מושלם, חזון אוטופי וקסום שיאפשר לכולנו לצרוך ללא הגבלה, עלינו לשאול האם היינו רוצים למצוא את עצמנו מוקפים במפעלים לטיפול בפסולת על חשבון שטחים פתוחים, כאשר מן הצד השני של המטבע, אנחנו יכולים פשוט לשטוף כפית?
פלסטיק מקיף אותנו, הוא נמצא בתשתיות, באריזות, במזון וברפואה. טרנד ה"שנאה לפלסטיק" ותפיסתו כאויב סביבתי רשע, ממצב את החלופות כמו נירוסטה או זכוכית כסביבתיות יותר בהכרח. עם זאת, צריך לזכור כי החלופות האלה מקורן במשאבים מתכלים של כדור הארץ, בדיוק כמו פלסטיק, וגם הן דורשות שלבי הפקה, שינוע וייצור הדורשים אנרגיה ופולטים מזהמים שונים.
כמו כן, כאשר בוחנים את טיבה של חלופה, עלינו לברר מה עושים עם אותו חומר בשלב הטיפול בפסולת. האם הוא קל לאיסוף ומיחזור? האם מיחזורו מוריד מאיכותו? האם ניתן להפיק ממנו אנרגיה? זכוכית למשל, כבדה לשינוע ומאפיין זה משליך על המשאבים המושקעים בשינוע שלה, בנוסף, יש למיין אותה לצבעים בטרם תמוחזר; מתכת יכולה להחליד ולאבד מאיכותה; מיחזור נייר מצריך כמויות גדולות של מים. כל אלה גובים מחיר סביבתי ועל כן כאשר רוצים לבחור חלופה לפלסטיק צריכים להיבחן גם אספקטים אלו.
פלסטיק הוא חומר גאוני, אשר קידם את האנושות כמעט בכל תחום בחיים: בתחבורה, באיכות מזון, ברפואה ותברואה, בחשמל ועוד. הוא קל, הוא מבודד, הוא מאוד זול ולכן הוא כל כך נפוץ. פלסטיק מתאים מאין כמוהו לקצב החיים המודרני, מהיר, קל ויעיל.
עם זאת השידוך המופלא בין פלסטיק לתרבות הצריכה הביא לאובדן חמור של המידתיות. אנחנו צורכים יותר ויותר, גם בתחומי חיים בהם אין לפלסטיק יתרון משמעותי ובעיקר אנו שוכחים לא פעם, כי לכל בחירה צרכנית שלנו יש השלכות מרחיקות לכת בסיום חיי המוצר.
אנו צריכים לזכור כי אין חומר אחד שהוא רע וחומר אחר טוב, אלא יש צורך לבחון את טיב השימוש ואופן השימוש בכל מוצר. לצד זאת, יש לקחת בחשבון את אופן הטיפול בכל מוצר כאשר הוא הופך לפסולת. שקית ניילון אינה הרוע בהתגלמותו למול שקית בד, אלא היא אלטרנטיבה לא רעה בכלל שבטיפול נכון גם תהפוך לאנרגיה ולא תזהם דבר.
איך שלא נסובב את זה, החלופה העדיפה ביותר על פני מיחזור, או השבת פסולת לאנרגיה, או מחיפוש חלופות טבעיות היא פשוט הפחתת השימוש. בשקית פלסטיק אפשר להשתמש לרוב מספר פעמים, אך בעיקר עלינו לשאול את עצמנו האם היא חיונית בכלל או שאפשר לוותר עליה לחלוטין.
Geyer, R., Jambeck, J. R., & Law, K. L. (2017, 7 19). Production, use, and fate of all plastics ever made. Retrieved from https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC5517107/
American Chemistry Council. (2020, 6 10). Life cycle of a plastic product. Retrieved from American Chemistry Council: https://web.archive.org/web/20100317004747/http://www.americanchemistry.com/s_plastics/doc.asp?CID=1571&DID=5972
Gallo, F. F. (2018). Marine litter plastics and microplastics and their toxic chemicals components: the need for urgent preventive measures. Environmental sciences Europe.
Geyer. (2017). Global Plastic Waste by Disposal 1980-2015. Retrieved from Our World in Data: https://ourworldindata.org/grapher/global-plastic-fate
Pasternak, G., Zvieli, D., Ribic , C. A., Ariel, A., & Spanier, E. (2017, 1 30). Sources, composition and spatial distribution of marine debris along the Mediterranean. Retrieved from Marine Pollution Bulletin: https://www.sciencedirect.com/science/article/abs/pii/S0025326X16309195?via%3Dihub
Plastic Europe. (2019). Plastics - the Facts 2019. Retrieved from Plastic Europe.org: https://www.plasticseurope.org/en/resources/publications/1804-plastics-facts-2019
Ritchie, H., & Rosner, M. (2018). Plastic Pollution. Retrieved from Our World in Data : 'https://ourworldindata.org/plastic-pollution'