שאיבת ביוגז מהר חירייה – אנרגיה נקייה משיקום סביבתי
מהו ביוגז?
שכבות הפסולת שבהר חירייה (1952-1999) מכילות פסולת אורגנית המתפרקת בתנאי מחסור חמצן (תנאים אנאירוביים). תהליך זה יוצר ביוגז – תערובת של מתאן, פחמן דו־חמצני וגזים נוספים.
- מתאן – המרכיב המרכזי, דליק ובעל פוטנציאל אנרגטי גבוה, הוא גז חממה שגורם להתחממות גלובלית בהשפעה הגדולה פי 28 מזו של פחמן דו־חמצני.
- פחמן דו־חמצני – גז חממה משמעותי נוסף הנפלט מהתפרקות חומר אורגני בתנאים אירוביים (בנוכחות חמצן).
לכן, איסוף הביוגז ומניעת פליטתו לאטמוספירה הם בעלי חשיבות סביבתית עצומה בצמצום פליטות גזי חממה.
הקמת מערכת השאיבה בחירייה
בשנת 2005 הקים איגוד ערים דן לתברואה מערכת מתקדמת לשאיבה ואיסוף ביוגז מבטן ההר.
- המערכת כוללת כ־100 בארות ב־9 אשכולות, בעומקים שבין 12 ל־27 מטר (בהתאם למפלס התשטיפים).
- הגז הנשאב מוזרם לקו ראשי ומשם למערכת איסוף בפארק המיחזור.
- השאיבה המבוקרת אפשרה את שיקום ההר וייצובו כחלק מתהליך הפיכתו לאתר בטוח ופתוח לציבור.
שימוש באנרגיה – שותפות עם התעשייה
בשנת 2005 חתם האיגוד על הסכם עם חברת "איילון ביוגז" לרכישת זכויות השאיבה. עם פתיחת ההר לציבור כחלק מפארק אריאל שרון, שודרגה המערכת והונחה צנרת תת־קרקעית, לרבות הטמנת בארות הקידוחים באזורים הנ"ל, לטובת בטיחות המבקרים.
- הצנרת הובילה את הגז מאתר חירייה, דרך פארק אריאל שרון, חצתה את כביש 1 והגיעה עד למפעל "אופיס טקסטיל".
- במפעל, גז המתאן משמש כתחליף לדלק המזוט המזהם – מקור אנרגיה חלופי, נקי וזול יותר.
פרויקט CDM – הכרה בינלאומית
פרויקט שאיבת הגז הוכר על ידי האו״ם בשנת 2006 במסגרת מנגנון הפיתוח הנקי (CDM – Clean Development Mechanism) שנוצר באמנת קיוטו.
מהו CDM?
- מנגנון בינלאומי לסחר בזכויות פליטה, המאפשר למדינות מפותחות לרכוש "זכויות הפחתה" ממדינות מתפתחות.
- מטרתו: עידוד פרויקטים סביבתיים והטמעת טכנולוגיות נקיות.
- ישראל סווגה כמדינה מתפתחת ולכן יכלה למכור זכויות הפחתה.
יישום בחירייה
- זכויות ההפחתה של פרויקט הביוגז נסחרו בבורסת הפחמן העולמית משנת 2008 ועד 2013.
- הן נמכרו לחברת החשמל הצרפתית EDF.
- בשנת 2014 הופסקה הנפקת הזכויות עקב ירידת מחירי הפחמן, אך השאיבה וההזרמה למפעל הטקסטיל נמשכו עד סוף שנת 2022, אז נסגר מפעל הטקסטיל.
- כיום, הביוגז נשרף בלפיד כברירת מחדל – כך נפלט פחמן דו חמצני במקום מתאן וממשיכה להתאפשר הפעילות על ההר בזכות יניקת הביוגז.
סיכום
שאיבת הביוגז מהר חירייה היא דוגמה לפרויקט סביבתי פורץ דרך:
- מצד אחד – טיפול במפגע סביבתי מסוכן ומניעת פליטת מתאן לאטמוספירה.
- מצד שני – ניצול פוטנציאל אנרגטי ליצירת מקור אנרגיה חלופי, נקי וזול יותר.
- בנוסף – הכרה בינלאומית ומודל לסחר בפחמן במסגרת פרוטוקול קיוטו.
