משקה מספק צורך ביולוגי של הגוף, אולם פעולת השתייה מספקת גם צורך חברתי ואפילו כזה של פינוק. שתיית יין היא חלק מטקס דתי, שתיית תה ושתיית בירה מהווים בסיס למסורות חברתיות. המיצים שמקורם הינו משקאות קלים על בסיס תמציות פירות הופיעו מאוחר יותר בתרבות כמוצר נוחות ומותרות והתפתחו למושג "משקאות קלים" המבוססים פירות, או תחליפים מלאכותיים, ותוספים המעניקים מתיקות וטעמים אחרים.
בארץ ישראל התפתחה תעשיית המשקאות לצד התפתחות הפרדסנות והעלייה ברמת החיים. עם התבססות תעשיית היין והמשקאות עלה הצורך לבקבק, וכך גדל יבוא בקבוקי זכוכית והחלה להתבסס תעשיית בקבוקי הזכוכית בארץ ישראל.
במקרר מוצגים פריטים שנמצאו בחפירה במזבלת מקווה-ישראל כמו בקבוק "מיץ פז" הראשון.
בקבוקי הזכוכית היו בעלי ערך, ולרוב הוחזרו למוכר וליצרן לשימוש חוזר. אלו שנשברו נזרקו ומצאו דרכם למזבלה, ולעיתים גם במזבלה, התבקשו העובדים העוסקים במיון לאספם לצורך מִחזור ושימוש חוזר. הסיכוי למצוא אחרי ההשלכה, ההובלה והמעיכה בקבוקים שלמים הוא קטן, ולכן, גם לבקבוקים שבורים ולשברים יש ערך בסיפור תעשיית המשקאות הקלים.
לפני עידן הפלסטיק, הזכוכית שימשה כחומר הנפוץ ביותר עבור אריזת משקאות. היותה חומר עמיד בפני שחיקה וריקבון מביאה לנוכחות הבולטת שלה באתרי פסולת שהיו פעילים עד למחצית השנייה של המאה ה-20. העלייה ברמת החיים הביאה לשתי מגמות מקבילות: הראשונה, שימוש במכשירים ובחלקים ביתיים כמו סיפולוקסים וסיפונים, להכנת שתייה קלה בכמות משפחתית. המגמה שנייה היא מעבר למיכלי שתייה אישיים, כאשר עם השנים אריזות הפלסטיק מחליפות את אריזות הזכוכית.
באדיבות מרכז שנקר לחקר העיצוב, אוסף גרשון אפפל, אוסף ערי וליש,
אוסף רודי דיין, אוסף אדגר (מולי) טל ז״ל.
העבודה הוצגה כחלק מהתערוכה הקבוצתית "שפע | הארכילאולוגיה של העתיד" שהוצגה במרכז לחינוך סביבתי בשנת 2023
