|
|
|
|
|
|
1952-1998
|
אתר חירייה משמש כמטמנת אשפה. ההר צובר גובה של 60 מטר, מתפרש על פני כ- 450 אלף מ"ר, ובעל נפח אשפה של כ- 16 מיליון קוב פסולת |
1998 –
|
סוגרים את מזבלת חירייה . קצב קבלת הפסולת הגיע ל- 3,000 טון ביממה! עובדה זו, הובילה להשפעות סביבתיות שליליות, ומתקבלת החלטה לסגור את האתר להטמנה. |
2000 –
|
מפעילים תחנת מעבר קבועה בחירייה, המקבלת מדי יום 2,800 טון פסולת. מתחנה זו, משונעת חלק מהפסולת לאתרי ההטמנה "גני הדס" ו"אפעה" שבנגב. |
2001 –
|
מתכננים את שיקום ההר. מעשה שלימים, הופך את אתר האשפה חירייה לפארק ירוק. תכנון וביצוע השיקום נעשים בסיוע קרן ברכה, משרד הפנים והמשרד להגנת הסביבה.
הקמת מערכת איסוף הגז. כתוצאה מתהליך הפירוק הטבעי של הפסולת, בבטן ההר נוצר ביוגז- גז המורכב בעיקר מגז המתאן, הנחשב למקור לאנרגיה ירוקה, משמש
ליצירת חשמל, ומהווה תחליף נקי לדלקים המזהמים הקיימים בתעשייה.
בפארק המיחזור חירייה הוקמה מערכת לאיסוף ביו-גז. המערכת שואבת כ- 1200 קוב גז בשעה, מ- 70 בארות הממוקמות על ההר.
|
2004 –
|
תחרות אדריכלים בינלאומית לבחירת מתכננים לשיקום ההר. מתוך 14 קבוצות מהארץ ומהעולם, נבחר המתכנן פרופ' פיטר לאץ, בעל ניסיון רב בפרויקטים מסוג וסדר גודל דומים בעולם. |
2007 –
|
הקמת פארק אריאל שרון – הריאה הירוקה הגדולה ביותר בגוש דן, אליה יוכלו להגיע מבקרים מכל הארץ והעולם וליהנות משלווה, מרחבים ירוקים, חורשות, שדות, נחלים, אגמים וחוויות נהדרות. |
2009 –
|
בין עיקרי פעילות האיגוד לשנת 2009: המשך הפעלת תחנת המעבר; המשך תכנון והקמת פארק המחזור; הפקדת התוכנית להקמת פארק המחזור; קידום משמעותי של התוכנית להקמת מתקן מיון ומחזור לטיפול ב- 1500 טון אשפה; קידום התוכנית להקמת מפעל RDF בשיתוף עם חברת נשר; חתימה על הסכם עקרונות עם חברת נשר להקמת המפעל לייצור RDF; הטמעה והפעלה של מערך מחשוב חדש לכניסת רכבים לאתר חירייה; החלפת קבלן התפעול והשינוע של תחנת המעבר והתחלת עבודה של חברת אליקים בן-ארי; שיפור הטיפול בגזם גינות והעברתו למפעלי קומפוסט; שדרוג המתקן של חברת "חץ אקולוגיה" לטיפול ביולוגי באשפה. |
| |
|
| |
|
| |
|
|
|
|
|
|
|
|
גרסה להדפסה
שליחה לחבר
